נדחתה תביעת עו"ד כנגד עמית למקצוע בגין לשון הרע

: | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום ירושלים
3192-06
5.8.2007
בפני :
עודד שחם

- נגד -
:
עו"ד יהונתן בוטח
עו"ד בוטח יהונתן
:
1. עו"ד ישראל גבל
2. משרד עו"ד שפאר סיטון
3. שותפות רשומה

עו"ד הניג יצחק
פסק-דין
פסק דין מתוקן

בפני שתי תביעות בגין לשון הרע, אשר הדיון בהן אוחד.

רקע עובדתי ודיוני

1. הצדדים בשני התיקים שבכותרת הם עורכי דין. עורך הדין יהונתן בוטח הוא התובע בשני התיקים  (להלן -  התובע). עורך הדין ישראל גבל הוא הנתבע בשני התיקים (להלן - הנתבע).

2. ברקע ההליכים שבפניי נמצאות העובדות הבאות. הנתבע ייצג את אחיו של התובע בהליך אחר (ה.פ. 329/96). הוא עשה כן במסגרת משרד עורכי הדין שפאר- סיטון, שותפות רשומה (להלן - השותפות). בהמשך לכך, הוגשה על ידי הנתבע והשותפות תביעה נגד התובע ואחיו (ת.א. 6782/99), לתשלום תביעה לשכר טרחה בגין הטיפול בהמרצת הפתיחה (להלן - תיק שכר הטירחה). תביעה זו התקבלה במלואה. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה. בהמשך הוגשה תביעה נוספת, על ידי התובע, בגין לשון הרע (ת.א.  2286/03, להלן - תביעת לשון הרע הקודמת). תביעה זו התבססה על דברים שנאמרו, על פי הטענה, על ידי הנתבע אגב ההליכים בתיק שכר הטירחה. התביעה האמורה נדחתה, וכך גם ערעור על פסק הדין שניתן בה.

3. אשר לתיקים שבפניי. בת.א 3192/06 נטען ע"י התובע כי בעדותו בתביעת לשון הרע הקודמת, העיד הנתבע ביום 3.11.04 כי בהזדמנויות שונות הביע דעתו על התובע בהיותו במשרדו. באותן הזדמנויות, כך נטען, ייחס הנתבע לתובע את הכינוי "מטומטם" וכן אמר, כי זה מסוכן שהוא, התובע, מחזיק רישיון לעריכת דין.

4. הנתבע והשותפות הגישו בקשה לדחיית התביעה בתיק זה בטענה של מעשה בי-דין. הטענה התבססה על פסק הדין בתיק לשון הרע הקודם. הבקשה התקבלה בחלקה. בהחלטה מיום 24.7.06 קבעתי, כי הקביעה בפסק הדין האמור, לפיה הכינוי "מטומטם" אינו מהווה לשון הרע, במובן חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע), מהווה מעשה בית דין בין הצדדים. בשל כך, סולקה התביעה על הסף ביחס להתבטאות נטענת זו. כן קבעתי, כי קיים מעשה בית דין לעניין הקביעה בפסק הדין, לפיה הביטויים הנדונים אינם מהווים חלק מעסקי השותפות ואין בהם כדי לחייבה. לפיכך, סולקה התביעה נגד השותפות על הסף. בעקבות החלטתי האמורה, נותרה התביעה בת.א. 3192/06 בעינה אך לעניין הטענה, כי הנתבע אמר בהזדמנויות שונות כי מסוכן שהתובע מחזיק רישיון לעריכת דין.

5. בת.א. 5139/06 טען התובע למספר פרסומים של לשון הרע. בין היתר נטען, כי באירוע אחד, בו התקשר התובע למשרדו של הנתבע, השמיע הנתבע, בנוכחות מזכירתו, צחוק לעגני, ציין את שמו של התובע, והוסיף את המלים "עו'ד בוטח... אני יצחק (כך במקור - ע.ש.) על עו'ד בוטח בכל פעם". בהחלטה שניתנה על ידי ביום 24.7.06 קבעתי כי אין בטענות אלה כדי לגלות עילה לפי חוק איסור לשון הרע. בשל כך, חלק זה של התביעה סולק על הסף. בת.א. 5139/06 נטען על ידי התובע לשני פרסומים נוספים של לשון הרע. טענות אלה נותרו על הפרק, והן יידונו בהמשך.

6. התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע (י-ם) 2334/06) על ההחלטה הנ"ל מיום 26.7.06. בקשתו נדחתה בהחלטת כבוד השופט עדיאל מיום 3.11.06. הדיון בהמשך ההליכים בחלק התביעות שנותרו על כנן  - אוחד. נשמעו ראיות. עתה הגיעה העת להכריע במה שנותר מן התביעות. אפתח בת.א. 3192/06.

ת.א 3192/06

7. הפרסום הנטען במסגרת תביעה זו, הוא כי הנתבע אמר במשרדו על התובע כי "מסוכן שאתה מחזיק (ב)רישיון עורך דין". השאלה הראשונה בה יש לדון היא, האם הוכחו טענות התובע כי נעשה הנתבע עשה פרסום אשר זה תוכנו. התובע לא היה עד לאמירת הדברים הנטענים. טענותיו לעניין זה מבוססות על חקירתו הנגדית של הנתבע בבית המשפט בתיק לשון הרע הקודם. הדף הרלוונטי מפרוטוקול הדיון צורף. בעדות האמורה (פרוטוקול ת.א. 2286/03, עמוד 23, מיום 3.11.04) אומר הנתבע לתובע כי "צחקתי עם מונה ועם עו'ד אלימי, אני גם צחקתי הרבה זמן על כך שאתה כתבת על צפיה במשחקי כדורגל. לכן אני נתתי לזה ביטוי עם האנשים במשרד. צורת הביטוי היתה שאני חושב שאתה מטומטם. אמרתי במשרד שאתה מטומטם ומסוכן שאתה מחזיק רישיון עו'ד" (בשורות 8 - 9).

8. פרוטוקול הדיון האמור מהווה ראייה לפרסום הנטען על ידי התובע בתביעה הנוכחית. הפרסום לא הוכחש בכתב ההגנה שהגיש הנתבע. אכן, בכתב הגנתו טען הנתבע כי "מוכחש הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה לפיו פרסם הנתבע דברי לשון הרע בכלל נגד התובע לא כל שכן דברים 'חמורים'". הכחשה זו מתייחסת, על פניה, ללשון הרע הנטענת. ברם, בהמשך כתב ההגנה צויין מפורשות, בסעיף 15(ב), כי התובע "יודע היטב שהדברים שנאמרו בעדות והמצוטטים על ידו בסעיף 4 לתביעה, בסיסם בציטוט ממה שכתוב בכתב בי דין מטעם התובע וכידוע ישנו פטור מלא בדיני פרסום לשון הרע בקשר לפירסום שהוא ציטוט ממה שכתוב בכתב בי דין, על אחת כמה וכמה שמי שכתב את ההשמצות הללו נגד הח'מ איננו אלא התובע". בדברים אלה יש הודאה בכך שהאמור בפרוטוקול הדיון בתביעת לשון הרע הקודמת אכן נאמר על ידי הנתבע. גם בהמשך כתב ההגנה אין התכחשות של הנתבע לאמירת הדברים, כי אם טענה של הנתבע שהדברים הם הבעת דעה לגיטימית, נוכח ניסיונו עם התובע (סעיף 15(ט) לכתב ההגנה). על פני הדברים גם בכך מקופלת הודאה שהדברים המיוחסים לנתבע, ומופיעים בפרוטוקול הדיון, אכן נאמרו על ידו.

9. עיון בתצהיר שהגיש הנתבע בהליכים שבפניי מלמד, כי גם בו אין הנתבע מכחיש את תוכן הדברים שנרשמו מפיו בפרוטוקול תביעת לשון הרע הקודמת. ברם, בחקירתו הנגדית ביקש הנתבע להתנער מן הדברים. עתה טען, כי לא התבטא בעניין זה בפומבי (עמוד 5, שורות 16 - 18; ראו גם עמוד 6, שורות 6 - 9). התכחשות זו היא בבחינת עדות כבושה. היא אינה עולה בקנה אחד עם טענות הנתבע בכתב הגנתו ובתצהירו. לא ניתן לייחס לה משקל רב. הנתבע אף לא הסביר באופן משכנע כיצד מתיישבת עדותו עתה עם הדברים שאמר בתביעת לשון הרע הקודמת. בחקירתו בפניי טען הנתבע, כי הדברים שנרשמו מפיו בפרוטוקול של תביעת לשון הרע הקודמת הינם המסקנה שלו מעניינים שונים, וכי אמר אותם לראשונה על דוכן העדים בתביעה האמורה (עמוד 6, שורות 24 - 29; ראו גם עמוד 9 שורה 17, וכן שורות 20, 22 - 23). הסבר זה אינו תואם את הדברים הברורים הכתובים בפרוטוקול תביעת לשון הרע הקודמת. אכן, אם הסברו הנוכחי של הנתבע נכון, האמור בפרוטוקול הנ"ל אינו מדוייק. ברם, הנתבע טען כי לא נפלה בפרוטוקול טעות (עמוד 9, שורה 27 - 28). נוכח קשיים אלה, לא אוכל לייחס משקל של ממש לדברים שאמר הנתבע בחקירתו לגבי נקודה זו. אני קובע, אפוא, כי יש לתת את מלוא המשקל לאמור בפרוטוקול תביעת לשון הרע הקודמת, ומכאן כי הוכחה טענת התובע כי הנתבע אמר, בהזדמנויות שונות במשרדו, כי מסוכן שלתובע יש רשיון לעריכת דין.

10. אין מחלוקת ממשית כי הדברים האמורים הינם דברים פוגעניים, המהווים לשון הרע, לפי סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע (ראו גם ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, מט(2) 843, 864). השאלה העיקרית היא האם קמה לנתבע הגנה על פי חוק איסור לשון הרע?

11. טענתו העיקרית של הנתבע היא, כי עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 15(5)(א) לחוק איסור לשון הרע, בהיותם הבעת דעה בתום לב על התנהגות הנפגע כבעל דין או כבא כוחו של בעל דין בישיבה פומבית של בית משפט. הוראה זו קובעת, כי

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(5) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע -

(א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל דין או כעד בישיבה פומבית של דיון ...."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>